אוירה כבדה של עצבות, כאב וגעגועים עטפו אותי שעה שנכנסתי אליו..
כאילו חזרתי בזמן 100 שנה אחורה אל תקופה שבה לא הייתי קיים בכלל... החומות,
העצים, הפרחים.. על כולם שרוי העצב.. נדמה כי האווירה הזו הוטבעה במקום. בתוך
המבנה - המיטות עומדות להם כאילו רק אתמול עזב אחרון החולים את המקום, מזוודה חומה
וישנה שוכבת לה מתחת למיטת ברזל עתיקת יומין. אור לבן ונקי נכנס מבעד לחלונות
מסורגים כאילו קורא למי מהחולים שכבר אינם לצאת אל החירות.. 
כך, ברחוב מרכוס בשכונת טלביה, ירושלים, מאחורי חומה גבוהה, עומד לו
ניצב ועתיק מקום שלא כולם מכירים.. ביה"ח העתיק למצורעים ע"ש הנסן (בעבר
נקרא המקום JESUS HILFE"" - עזרת ישו). ביה"ח הוקם בשנת 1887 ושימש לאשפוז מבודד
של חולים במחלת "הנסן" (צרעת) הקרויה על שם החוקר הנורבגי גרהארד ארמור הנסן. סיפורים רבים ואגדות נרקמו אודות המקום והאנשים שחיו בו ואנשים היו
נרתעים מלהתקרב אליו.. כך בני האדם החולים ששהו שם היו סגורים מאחורי החומה עד
מותם מבלי לצאת החוצה אל העולם ולראות אנשים חדשים. משנמצאה תרופה למחלה בסוף שנות
ה-80 חדל ביה"ח לתפקד כבי"ח למצורעים ושימש עד שנת 2002 כמרפאת חוץ
השייכת למשרד הבריאות. במאי 2009 הוחלט להעביר את רשות המקום לעיריית ירושלים
ולשמר את המבנה.
ביה"ח המעוצב בטוב טעם עתיק יומין, נפרש על פני שטח של 40 דונם
ומוקף חומה גבוהה. נשתל בו גן רחב, ניטעו בו עצי פרי רבים ואף היה בו רפת ודיר
שסיפקו חלב וצמר לחולים ולצוות.
על המקום שמעתי בזמן הלימודים כאשר נחשפתי לצלם בשם יובל יאירי שעשה פרויקט על המקום.. לא ידעתי היכן הוא ממוקם ותמיד הייתה לי מחשבה בראש לצלם שם סדרה של תמונות.. בתקופה שעבדתי בירושלים נקרתה בדרכי ההזדמנות לבקר שם כחלק מפרויקט שעשיתי לעיר ירושלים. לצילומים אלו נעזרתי רבות באווירה ובאנרגיה המקומית שגרמו לי מוזה טובה ותוצאות שאני מאוד אוהב.לצפייה בתמונות באתר האישי שלי לחצו כאן.
מקווה שתיהנו מהתוצאות...
מקווה שנפגש שוב בקרוב.
בטוב,
תומר אלמקייס.
תומר.... אני חייבת להגיד לך שדרך התמונות שלך וההסבר המפורט של הרגשתך את המקום אני ממש מרגישה גם שם. דרך אגב יש ספר מדהים על מצורעים שנקרא האי של סופיה. ספר יפה מרגש ועצוב על אותו נושא. שווה לקרוא. אני חייבת לאמר לך..... אתה צלם בחסד עליון. יש לך עין שתופסת את האוירה בצורה יוצאת מן הכלל. תמשיך ככה
השבמחקתודה רבה, איריס..
מחקאני שמח שהצלחתי להעביר בתמונות את ההרגשה שהרגשתי כאשר הייתי שם!
שוב תודה והמשך שבוע נפלא,
תומר.
אהבתי את הסיפור ואת התמונות.
מחקאמשיך לעקוב :)
תודה רבה, אנונימי. חבל שלא הזדהית אבל אני אשמח לראות אותך כאן שוב.
מחקתומר.