רגע, מצלמים.

Hitman 

כשהייתי קטן אהבתי לשחק במשחק המחשב היטמן. שם הייתי רוצח שכיר בסין שעומד על בניין גבוה ועוקב אחרי המטרה, מחכה לרגע הנכון ללחוץ על ההדק. אסור היה לי לפספס כי אם אפספס המטרה שלי תברח, יתפסו אותי והמשחק ייגמר. 

למה אני מספר לכם את כל זה? 

בגלל התמונה הזו מצד שמאל.
ובגלל האהבה שלי לתפיסת הרגע. 

המיקום (צ'ונגצ'ינג, סין) והנקודה בה עמדתי החזירו אותי למשחק וגרמו לי לרצות לעשות תמונה בהשראת היטמן. כך מצאתי את עצמי עומד שם ומחכה שמשהו יקרה כי לצלם את המקום לבד זה לא היה לעניין. אז חיכיתי. ואז הוא הגיע והסתכל ישירות אליי. מבט שלא השאיר לסנכרון בין האצבע למוח שלי שום סיכוי לפספס משהו בדרך. 
יש משהו מאוד מיוחד ב-לתפוס את הרגע. משהו גדול. קשה לי להגדיר את זה במילים אבל זה אחד מהדברים שמביאים סיפוק כיפי כזה.

הנה רגע. הנה הוא נעלם. 

אבל אצלי הוא נשאר.

אנחנו קמים בבוקר, נוסעים לעבודה, חוזרים הביתה ורוב הזמן לא שמים לב לסיטואציות מעניינות שקורות סביבנו.

אז נכון, אנחנו עסוקים מדי בענייני היום יום, ממהרים וכו'.. אבל אנחנו צלמים. 

במדרכה, במעבר חצייה, בפתח חנות, ברמזור, בספסל, בתחנת אוטובוס, בחלונות, בדלתות.. בכל מקום, בכל שעה ובכל מזג אוויר. פתאום ילד יקפוץ, שני אנשים ישוחחו בהתלהבות, אשה תקרא לבנה מהחלון במבט מבוהל, אולי אפילו זקנה בודדה שיוצאת החוצה להאכיל חתולים..

סיטואציות רחוב מעניינות הרבה צלמים ויש הרבה צלמי רחוב שחדות העין שלהם מדהימה. 

לא מעטים האנשים שלא מודעים למשמעות "הרגע המכריע" לו חשיבות רבה. 

צילום: אנרי קרטייה ברסון.

"צילום איננו כמו ציור. כאשר אתה מצלם, מתקיימת לשנייה פעולה יצירתית. העין שלך מוכרחה לזהות קומפוזיציה או ביטוי רגשי אותם מזמנים לך החיים ואתה חייב לדעת מתוך אינטואיציה מתי ללחוץ על המצלמה. זה הוא הרגע בו הצלם יצירתי". - אנרי קרטייה ברסון. 

בכל עת שאני מצלם אני חווה את מה שהוא אמר..
תמיד יהיה את הרגע הנכון בו התאורה יושבת בצורה מושלמת, המבט בדיוק כמו שאנו רוצים, ההרגשה של המצולם באותו רגע כי בדיוק הוא נזכר במשהו שמח/עצוב/מצחיק.. הכל נרשם לנו בתמונה. 

כמה טיפים לתפיסת רגעים מיוחדים

תהיו מוכנים.                                                                                                     עם העין בעדשה. עוד רגע יקרה משהו מעניין. בין אם אתם מצלמים תמונת רחוב, את הילד שלכם בבית, חיה בספארי או דוגמנית - תהיו מוכנים. תימדדו את האור מראש ואל תחכו לרגע האחרון. תתמקדו על הנושא שלכם באמצעות חצי לחיצה ותחכו לרגע הנכון ללחוץ. בכל רגע יכול לקרות משהו מעניין שיכול להיות היצירה הבאה שלכם. מבט ייחודי, חיוך, דמעה, קרן אור שמאירה בפתאומיות או במקרה הזה - חתול מגניב שהחליט להיות דוגמן משנה. 

חכו רגע.
תהיו סבלניים. יש מקרים שנדרשת סבלנות כדי להגיע לתוצאה טובה.

את התמונה הזו צילמתי בספארי. עברתי ליד כלוב הקופים וראיתי את הסיטואציה הזו בעיניים עם האור המדהים הזה. הרגע התפספס כי לא הייתי מוכן. אז פשוט עמדתי שם במשך שעה בערך עם העין בתוך העדשה וחיכיתי שיקרה משהו דומה למה שראיתי.

תסתכלו על האור שלכם. 

האור הוא מרכיב חשוב ביצירת הסיפור שלנו. חפשו אור צידי, אור אחורי. אור קונטראסטי ייצור אווירה דרמתית לעומת אור רך שייצור אווירה נעימה. 

הכניסו דינמיות לתמונות. 

אם קיימת תנועה בסיטואציה - תראו אותה בתמונה. 

לשם כך השתמשו בחשיפות איטיות. 

תהיו בלשים. נוכחים אך לא מורגשים.

יש אנשים שלא יראו זאת בעין יפה שפתאום מישהו מצלם אותם.

מה גם שתחושת ה"נסתר" תמיד יוצאת פוטוגנית בצילומים. 

רקע.

הרקע מאד חשוב בתמונה. גם אם הוא לא בפוקוס. הוא יכול לקשר את הנושא לסביבה שלו או להתקשר אליו בצורה כלשהי ע"י סיטואציה דומה או הפוכה. 

ברקע יכולים לקרות דברים מעניינים. לפעמים אנו נרצה אפילו שהנושא שלנו יהיה ברקע, מחוץ לפוקוס. 

קומפוזיציה.

תבנו קומפוזיציה מעניינת, תצלמו מבעד לשערים, עצים, גדרות וכו.. כך "תמסגרו" את הנושא ותיצרו בתמונה אווירת בלשות/הצצה. ברוב המקרים המצולם יחשוב שאתם מצלמים את האובייקט הקרוב אליכם ולא ייבהל. 

תחשבו בשחור לבן.

צלם גדול אמר פעם "אם תצלמו בצבע תראו את צבע בגדיהם. אם תצלמו בשחור לבן תראו את צבע נשמתם".

צלמו בRAW כשהמצלמה על שחור לבן. כך אתם רואים את התמונה במצלמה בשחור לבן אך בגלל שזה קובץ RAW אתם תקבלו אותה כתמונה צבעונית במחשב. כך גם הצבע לא יהיה בראש מעיינכם ותשימו יותר לב לאור, לקונטראסט ולרגש שבצילום וגם תהיה לנו גמישות בעיבוד.

תודה שהייתם איתי. אם נהניתם שתפו אותי.

בטוב,

תומר אלמקייס.

מסע כזה..

בין הרי הקווקז, בין שתי ימות גדולים, הרחק מעולם שאנו מכירים, צומחת לה ארץ קסומה שאיש עדיין אינו מכיר. ארץ של הרים מושלגים, יערות מכושפים, ארץ של מעניינות ומפלים, ארץ של אנשים מדהימים, ארץ עם מסורת בת אלפי שנים...

הרוח בה מזמזמת שירי ערש, עצי הברוש מספרים סיפור, שמי הלילה מתמלאים כוכבים, וכשעולה הלבנה - הלב פשוט מוכן לעוף... 

תחת רגליך נפרשים כל השדות והגבהים, היערות וההרים, מעיינות ונחלים..

ועיניך - הן טובעות ביופי של הנופים הקסומים...

אין עוד ארץ דומה לזו בשום מקום אחר ביקום.

זו היא גאורגיה הקטנה.

לא לשווא כונתה היא "חלקת אלוהים קטנה"..

זו אחת הארצות העתיקות בעולם. ממלכת קולכידה מוזכרת אפילו במיתולוגיה היוונית, זו ביתה של גיזת הזהב, של הלנה היפה ומקום מפלטו של הומרוס. רבים מן האמנים הידועים בעולם טיילו בין נופיה המהפנטים של ארץ קסומה זו ולרבים מהם המראות הנפלאים היוו להשראה לחלק מעבודותיהם המפורסמות. 

זו ארץ המורכבת ממחוזות רבים, כל מחוז יפה ומיוחד בדרך שלו, כל אחד שונה מהשני בניב השפה, בתרבות, בארכיטקטורה, באוכל ובמשקאות..

אך מה שמשותף לכולם יחד זה האנשים, האופי החם, הכנסת אורחים וטוב הלב...

זה מה שהופך אותה לארץ כל כך מיוחדת. ברגע שתגיעו למשפחה גאורגית, אפילו אם זה גבוה בהרים, אפילו אם המשפחה ענייה, הם יחסכו מעצמם את פרוסת הלחם האחרונה כדי לפתוח שולחן מכובד ועשיר בכל טוב לאורחים הבאים.

יפתחו את ביתם ואת לבם וייתנו לכם להרגיש חלק מהם, חלק מהמשפחה ומהתרבות, חלק מהארץ הקסומה.

ב14 באוקטובר הקרוב, אנו יוצאים למסע בין שבעה ימים לגאורגיה הקסומה.. 

מסע שכולו צילום.. 

מסע שיחשוף אותנו להיסטוריה ארוכת שנים, לתרבות עתיקת יומין, לנופים מרהיבים ולאהבה. 

אנו מזמינים אתכם לבוא איתנו, לחוות, לאהוב וכמובן לצלם.. 

המסע נועד לכל אשר מצלמה בידו.. בין אם צלם מקצועי בין אם חובב. 

תקבלו הדרכה מלאה ממדריכת טיולים וממדריך צילום (אנכי :-))

רצוי מאוד:

לבוא עם ידע כלשהו בצילום, מצלמה טובה בעלת שליטה מלאה בכל הפרמטרים, עדשה רחבה, עדשת טלה (מיותר לציין שיש עדשות זום שמכסות גם רחב וגם טלה כך שלא מצפים מכם לרוקן את הכיסים בשביל ציוד צילום), חצובה למצלמה.

אביזרים נוספים כגון: שלט למצלמה, פילטרים, פלאשים ושאר ירקות יכולים להיות לכם לעזר לתמונה המושלמת. 

אז אם אתם מחפשים לעשות טיול שמדבר אל לבכם, טיול שישאיר אתכם מלאים רגשות, חוויות מיוחדות, מסע שלא תרצו לשכוח לעולם,

תצטרפו אלינו, אנחנו נביא אתכם אל ליבה של התרבות הגאורגית, ונראה לכם את הארץ הנפלאה הזו כמו שלא ראיתם מעולם! 

והכל כמובן - דרך העדשה.. 

מה בתפריט?   

אז ככה.. 

אנו יוצאים ב14.10 - 21.10. 

שבוע שלם של מסע מרתק..

עלות כוללת לאדם - 1550$ כולל הכל (טיסה, לינה, 3 ארוחות ביום, כניסה לאתרים).

לנרשמים עד יום ראשון הקרוב 18.8.13, תינתן הנחה של 100$.  

פרטים נוספים:

תומר - 054-5986001.

נטיה - 052-9535351.

* הפעם הקרדיט על הכתיבה והצילומים הוא של נטיה דונדואה, שהיא גם מדריכת הטיול. 

נטיה היא ילידת גאורגיה, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ומדריכת טיולים בעולם ובעיקר בגאורגיה. 

אז נפגש.. 

בטוב,

תומר אלמקייס.

לראות את האור.. או הסוד בצילום תכשיטים.

מה שלומכם?

הרבה זמן לא ביקרתי כאן וכפיצוי אני רוצה לדבר על אחד התחומים שנחשבים לקשים ביותר בצילום.

הרי זה צילום התכשיטים. 

צילום התכשיטים הוא צילום לא פשוט. לא יודע אם להגדירו קשה אך הוא בהחלט לא פשוט ודורש ידע והבנה באור ובחומר. כל תכשיט עשוי מחומר אחר ולעתים מכמה חומרים שונים שכל אחד מהם מתייחס לאור בצורה שונה. לא פעם נתקלתי בתכשיט שחלקו עשוי מתכת וחלקו עשוי בד עם אבנים.. דבר שדורש התייחסות לכל אחד מהחומרים הללו. 

אוהל אור -בניגוד לטענה הרווחת שזה הדבר הנכון- זה הדבר הכי לא נכון לצילום תכשיטים. זה יכול להיות נחמד לצילום מוצרים למי שאינו מבין בצילום. כך מקבלים פיזור יפה של האור וגם במצב אוטומט בתאורה רציפה יכולה לצאת תמונה נחמדה. נחמדה, אך לא מקצועית.

כשמדברים על מקצועיות - העיקר הוא לא לפזר את האור. נקודה. אלא להבין את החומר, לדעת מה צריך לעשות ואיך ולדעת מה אנחנו רוצים שיקרה בתמונה. 

לשם כך על צלם התכשיטים להיות בעליהם של מספר צעצועים אשר יעזרו לו בצילום התכשיטים. ותתפלאו, לא צריך להוציא אלפי שקלים (בהנחה שלכולכם יש מצלמות, עדשה טובה וציוד תאורה בסיסי).

ואלו הן:

1. מצלמה.

2. עדשת מאקרו - מ-50 מ"מ ומעלה במצלמת קרופ ו-70 מ"מ ומעלה במצלמת פריים מלא. באופן עקרוני - ככל שהעדשה תהיה צרה יותר אנו נהיה רחוקים יותר ונראה פחות את עצמינו (לרוב זה מופיע כשחור בפרונט) על התכשיט ומאידך התכשיט יראה שטוח יותר. ככל שהעדשה תהיה רחבה יותר (לא יותר רחב מ50 מ"מ) אנו נראה יותר את עצמנו על התכשיט אך התכשיט יהיה בעל עומק יפה יותר. חתיכת שיקול ! ! !

ואם התעניינתם - אני מצלם ב-50 מ"מ 2.8 MACRO של סיגמא. עדשה בת  - - - -!

3. חצובה יציבה.

4. שולחן עבודה גבוה ונח לתפעול. גם כדי שלא נשבור את הגב וגם כדי שלא נתעצבן ונתעצל לתקן מה שצריך. 

5. רקעים. מראה שחורה (משטח שחור מבריק), משטח מבריק לבן , רצוי שיהיה אחד אפור וצבעים כעולה על יצירתיותכם למרות שב-99% מהמקרים תצלמו על שחור או לבן. המשטחים יכולים להיות עשויים זכוכית או פלסטיק. אני באופן אישי מעדיף את הזכוכית. אם שומרים עליה היא לא תישרט בקלות כמו הפרספקס. אבל בהחלט יקרה יותר ואיכותית יותר (תסתכלו על הזכוכית של האייפון ותבינו). אפשרי להיות יצירתיים ולצלם על חול, סלעים, משטחי עץ וכו'. 

6. 3 סקרינים מבד לבן חלבי או מפרספקס לבן חלבי - ניתן להכין בקלות בעלויות סמליות של חומר. אני באופן אישי לקחתי פרספקס לבן ששימש בעברו הרחוק כשלט חוצות. קילפתי ממנו את המדבקה ועשיתי ממנו 3 סקרינים יפים ושימושיים עם חיבור לחצובה.  רצוי לדאוג לחצובה לכל סקרין. 

7. 2-3 מקורות תאורה. פלאשים + חצובה לכל פלאש. 

8. מראות קטנות.

9. מגשוני פיצה מלבנים, לבנים חצי מבריקים. כן, אלו שאתם מקבלים עם הפיצה. אחלה רפלקטור. 

10. דבק חם + אקדח דבק חם.

12. שיפודי עץ. בשעת הדחק אפשרי גם קיסמי שיניים. 

13. מטלית מיקרופייבר + רצוי ספריי ניקוי. אפשר את הספריי לניקוי מסכים. הוא מספיק טוב. 

14. למביני העניין בינינו - מוסיקה נעימה + כוס יין או בירה למבינים.

בונוסים לצלם המשקיע:

1. שלט למצלמה.

2. חיבור אלחוטי מהמצלמה למחשב עם מסך מכויל בכדי לראות את תוצאות הצילום באיכות מרבית בו במקום. 

3. עט אלקטרונית wacom לשימוש נח, כיפי וחוויתי בעריכה. 

4. כיסא בר על גלגלים שניתן לשלוט בו בגובה. 

אז יש לנו את הכל.. איך מצלמים?

העמדה, העמדה, העמדה

בראש ובראשונה, ננקה את המשטח שלנו. אנחנו לא מעוניינים לסבול בשעת העריכה. 

קצת ספרי ניקוי והעברת המטלית עד שהמשטח מבריק. גרגירי אבק קטנים לא תצליחו להעלים, הם תמיד יחזרו אלא אם כן תצלמו במקלחת. לשם כך יש לנו את ידידה הטוב של המצלמה - "פוטושופ".

נעמיד את התכשיט בזוית המחמיאה לו ביותר. נשים לב לצורת התכשיט, לקימורים, לחריטות, למיקום האבנים ובליטתם. טבעת הכי טוב להעמיד עם דבק חם - כך שנקודה קטנה מספיקה לנו להחזיק טבעת גדולה יחסית. המטרה היא שלא יראו את ההדבקה. חשוב לשים לב לזה. 

בשרשרת הסיפור הוא שונה.. אין צורך בהדבקות אך יש צורך בהשכבה נכונה של השרשרת תוך מתן דגש על כל פרט ופרט. 

אני בכוונה מביא לכם את הדוגמא הזו כי זו שרשרת נורא יפה של H.STERN אבל נורא קשה להעמדה מכיוון שהיא דקה, קלה ובנויה מהרבה חוליות קטנות ועוד חוליות גדולות שהם העיקר. כדי שהכל יהיה מדויק וללא טביעות אצבע מיותרות אנו נשתמש בשיפוד עץ ע"מ לסדר את החוליות. אני מאוד אוהב להשתמש בשיפודי עץ כי הם ארוכים ונוחים יותר לאחיזה. 

חשוב להקפיד על קומפוזיציה דינמית. שתהיה תנועה, הובלה של העין, חיתוכים והתייחסות לצורות. 

תאורה, תאורה, תאורה 

אם תשאלו אותי, רק פלאשים. 

לא לערבב תאורות. עם הסקרינים אנו נשלוט באור בצורה הכי מקצועית שאפשר. 

תכשיט מבריק רואה אור בדיוק כמו מראה. קרן אור שתבוא בזוית לא נכונה לא תכנס לנו אל העדשה ובמקום תכשיט זהב אנו נראה תכשיט זפת. לכן אנו צריכים למצוא את זווית כיוון האור דרך העינית של המצלמה.

כדי לשלוט בכיוון האור אנו נצטרך שמקור האור והסקרין (המרכך) יהיו מופרדים לחלוטין. כך האור בזווית שונה, הסקרין בזווית שונה ואנחנו מסודרים. קצת משחק ואתם תראו פלאים. 

הסוד שבצילום יהלומים וזהב

היהלום הוא חומר מורכב מאוד המלוטש ברמות גאוניות כדי ליצור שבירות של קרני אור. דבר שיגרום ליהלום לנצנץ מכל זווית. כדי שהיהלום ינצנץ ושהליטוש יהיה מודגש עלינו להעביר את האור דרכו ולא להאיר אותו.. כשאנו רוצים להוציא את המתכת כמו שהיא אנו לא אמורים להאיר עליה עם מרכך אלא להקרין עליה משטח מואר..
ההבנה הזו תגרום לכם לחשוב אחרת. 

כשיש תכשיט שהמשטח שלו בעייתי כדוגמת השעון הזה של קרטייה אני מתחיל להתעורר לחיים. כל חוליה היא נפרדת לחלוטין מהחוליה השנייה. השעון הזה הזכיר לי עכביש אז העמדתי אותו בצורה דומה שתדגיש את הרצועה המיוחדת אך כאן הייתה לי התמודדות לא פשוטה עם התאורה. הזדקקתי כאן לשליטה על 3 מקורות תאורה, רפלקטור ומראה + כמה תיקונים בפוטושופ וללא עוזר צלם. אחד התכשיטים הכי ארוכים שהיו לי לצילום. 

מצד שמאל זה שעון בעיצוב קלאסי שמאוד הזכיר לי את שנות ה60-70. לכן בחרתי לצלם אותו קונטראסטי ועם השתקפות מלאה. 

עשרת הדיברות לצלם התכשיטים

- אל תצלם בחיים עם מטרייה - זה לא בן אדם.

- אל תצלם בחיים עם תחתונים. לפעמים אתה משתקף על התכשיט בלי לשים לב.

- תצלם תמיד על חצובה. לא לשאול למה.

- אוהל אור זה מחוץ לתחום. למה? ככה. 

- אם אין לך שלט למצלמה אתה לוזר. 

- אם אין לך חצובה למצלמה אתה לוזר. 

- תתעצל ותצלם על שולחן נמוך, סופך שתוציא את כספך על הגב.

- לא הצלחת לצלם תכשיט מסובך, אל תתייאש. צא החוצה לשמש. עם התכשיט. 

- צלם רגוע. אף אחד לא רודף אחריך. מה שתספיק, תספיק. 

- צלם בRAW.

*הקרדיט על התכשיטים המצולמים בפוסט זה הנם של תכשיטי "אוסקר" בחיפה ובהזדמנות זו אני מודה להם שניתנה לי הזכות להיות הצלם שלהם. 

חברים,

אני מודה לכם שאתם איתי, שאתם קוראים,

עוקבים וחווים יחד איתי את הדבר הזה שנקרא "צילום".
אני מתכנן לפתוח סדנה לצילום תכשיטים בקרוב. מי שמעוניין
שירשום לי.

נתראה שוב בקרוב.

בטוב,

תומר אלמקייס.

גיבויים.. גיבויים... גיבויים..

היי.

מה עם הגיבויים שלכם?

קרה לכם שהלך ההארד דיסק ונמחקו הקבצים? הלב שלכם נפל, חרב עליכם עולמכם אבל אז נזכרתם שיכול להיות להיות שיש אולי איזשהו סיכוי שעל ההארד דיסק השני יש את הקבצים.. 

למדתם לקח כמובן והיום אתם עושים 4 גיבויים לקבצים שלכם לפחות פעמיים בשבוע. אחד מהם נמצא מתחת לבלטה, השני נמצא אצל אמא, השלישי אצל סבתא והרביעי זה המחשב שלכם..

אז זה הפתרון? פתרון שעושה כל כך הרבה כאבי ראש.. 

לאחרונה נחשפתי לאתר דרופבוקס והתחלתי לגלות עניין רב בעננים למיניהם (ענן = שרת אחסון). דרופבוקס נותן במתנה 2 ג'יגה בעת פתיחת החשבון ונותן לך את האפשרות להגדיל את נפח האחסון שלך ע"י מס' פעולות פשוטות והזמנת חברים. 

הגדלתי מעשיי, פניתי לחבריי ובכך הגדלתי את שטח האחסון שלי מ2 ג'יגה ל9 ג'יגה. 

דרופבוקס היא פלאטפורמה מדהימה לגיבוי ושיתוף קבצים ברשת.. על נפלאותיה לא ארחיב במילים אך תוכלו לצפות בסרטון הזה שימחיש לכם מעט מן הפלא הזה. 

את התוכנה תוכלו להוריד מכאן לאחר ההרשמה. ואם בא לכם לקבל הדרכה מקצועית בנושא אז תכנסו לכאן. 

התוכנה הזו חוסכת לי המון דיסקים, מכתבים, בולים וכאבי ראש מיותרים. 
אני שולח ללקוחות קישורים להורדת קבצים, אני משתף תיקיות בין אנשים ובכך מעבירים קבצים מאחד לשני בקלות מירבית. 
אבל... 9 ג'יגה זה טוב ויפה ואפשר להגדיל בחינם עד 16 ג'יגה. אבל זה לשליחה בלבד כי הגיבויים שאנו צריכים הרבה יותר כבדים מזה. אז חשבתי להגדיל חבילה ולקנות נפח אחסון של 100 ג'יגה או אפילו טרה ואז אוכל להיות רגוע.. אבל זה יקר נורא. עם הזמן גיליתי עוד ועוד עננים שרובם נותנים את האפשרות לשלוח קבצים כבדים אך לא נותנים אפשרות של שמירת קבצים כגיבוי (כדגומת: ג'מבו מייל, sendspace, we transfer). הבולט והנח ביותר הוא הדרופבוקס. לאחרונה גוגל הוציאו פלאטפורמה חדשה הנקראת "google drive" שמאוד דומה לדרופבוקס ומאפשרת אחסון ושיתוף קבצים עד 5 ג'יגה. מוגבל אך די שימושי אם נגמר לנו המקום בדרופבוקס..
דבר שנח מאוד בגוגל דרייב הוא שכאשר אתם תשלחו מייל העולה על 25 מ"ב, יעלה לכם חלון האומר שאין באפשרותכם לשלוח קובץ זה במייל כי הוא כבד אך תוכלו לעשות זאת באמצעות גוגל דרייב. אתם מאשרים והוא מפנה אתכם ישירות לענן להעלאה ושליחה ישירה. 
אבל מסמר הערב שלנו מדהים במיוחד. הוא מתחרה ישירות מול דרופבוקס ונותן לנו 50 ג'יגה במתנה  בעת פתיחת החשבון. הפלאטפורמה הזו היא מבית "מגהאפלוד" הישן ונקראת "מגה". 
ניתן לאחסן ולשתף קבצים כבבת עיננו. אם בכל זאת תרצו להרחיב תוכלו להגדיל את הנפח שלכם לעד 4 טרה בתשלום מאוד סמלי. 
בהחלט בשורות טובות שפותרות לנו הרבה בעיות בחיים. 
אם יש לכם דברים ועננים מעניינים שהכרתם אתם מוזמנים לשתף.. 

בטוב,
תומר אלמקייס. 

ניקון וקפה עלית - האיחוד ! ?

שוב, שלום. 

אני גאה לארח כאן, בבלוג שלי, איש חשוב וחבר יקר - הצלם אביב קורט. 
אביב הוא צלם אדריכלות ופרסום פופולרי ומורה לצילום בעל תואר ראשון בעיצוב מוצר ומכאן הידע הרב שלו בתחום המוצרים.
תמיד אמרו לי המורים שלי שצלם טוב חייב לדעת לאלתר.. לא נלך לחנות בשביל כל דבר שאנחנו צריכים.
אם נדע לאלתר טוב אולי אפילו יצא לנו מוצר מדליק יותר מאשר בחנות.. 
אחד המאלתרים הטובים שהכרתי הוא אביב.. 

אז לשם מה התכנסנו כאן הערב? 

לכולנו יש את העדשה המועדפת והאהובה עלינו. זו שתמיד תהיה איתנו, לצידנו. זו שלא נוכל להיפרד ממנה. זו שבערוב ימיה נעשה הכל - אבל הכל בכדי להחזיר אותה לאיתנה הקודם.

אצלי העדשה המדוברת היא NIKKOR 17- 55 F2.8. 

עדשה חדה בטירוף, קונטרסט ומיקרו קונטרסט מהמעולות שהכרתי. טווח זום מדויק - לא צריך יותר מזה.

ניתן לחשוב שזו עדשה מושלמת.. אופטית היא אכן מושלמת. במבנה היא מושלמת, מתכתית וכבדה.

אך אליה וקוץ בה.. 

יש פרט נורא מעצבן/מרגיז/מתסכל בעדשה הזו.. 

אלו מכם המחזיקים אותה בחיקכם מהנהנים בראשכם כרגע.. 

אתם מצלמים, שיא האקשן, רגע מכריע והופ.. טבעת הגומי של הזום החליטה לעבור דירה.. 

רופפת ומעצבנת ומרגיזה  - דבר שכנראה ניקון לא התייחסו אליו ביתר שאת. 

דורשת התעסקות יתרה ומבזבזת את זמננו היקר לחינם.. 

מוכר לכם???

אז איך כל זה באמת קשור לקפה עלית?

בעודנו שותים להנאתנו "כוס קפה" אני ואביב דנים בנוגע למצלמה החדשה שלו ועורכים השוואות.. 

"אוי, אני משתגע מזה.. שוב הגומי המעצבן הזה". 

מוכר לכם? גם לי, מאוד מוכר.. 

כאן אביב נכנס לתמונה עם יכולות האלתור הגבוהים שלו.. 

אביב הולך למטבח וחוזר עם כוס קפה של עלית נקייה...

הרי את מקודשת לי בטבעת זו.. 

לרגע לא הבנתי מה הכוס הזו קשורה עכשיו.. 

מס' שניות עברו עד שהבנתי.. 

ולומר לכם את האמת? זו החתונה הכי מעניינת שצילמתי.. 

הרי את מקודשת לי בטבעת זו... 

אז מה אנו צריכים לעשות ? ? ?

מאד פשוט. 

1. לוקחים כוס קפה של עלית - זו עם הטבעת האדומה כפי שמופיע בתמונה.

2. מוציאים ממנה את הטבעת האדומה.

3. נפרדים לשלום מהטבעת המקורית והסוררת של העדשה.

4. מאחדים את הטבעת האדומה לעדשה.

אזהרה! 

יש לשים לב כי המילה "טורקי" תימצא בדיוק מעל המס' 35 (מ"מ). 

כמו כן יש לשים לב שהכיתוב יפנה ללקוח ולא אלינו כי אנחנו כבר יודעים מה יש שם.. 

כך זה נראה.. 

אני חושב שלאלתר זה כיף. והרבה יותר טוב מלקנות.

זה מגניב, זה מוציא את היצירתיות שבנו ומראה אותה כלפי חוץ.

יחד עם אלו האילתור יחסוך לנו שקלים.. 

לילה מצחיק עבר כוחותינו ובסיומו נולד הפוסט הזה.. 

תודה רבה לאביב קורט על הרעיון הנהדר, על שיתוף הפעולה ועל העזרה בצילום התמונות המקסימות.

מקווה שאהבתם גם את הפוסט הזה ואם תראו צלם עם איזו עדשה מוזרה - תגידו שלום..

אולי זה אני. 

שתהיה שבת טובה לכולנו.

בטוב,
תומר אלמקייס.

לגעת בים..

החופש היה בעיצומו והחלטתי להכיר לאלינור את הים..

המקום הזה שמרגיע אותי, שנותן לי המון השראה, שמכניס אותי למצבים שאלמלא הוא לא יכולתי לעשות.. 

כל כך חסר היום החיבור לטבע ולפשטות ובים אני מוצא את זה. האנרגיות והוויטמינים שהים מחלק לנו באוויר תורמים לי רבות. אלינור טרם הכירה את הים וגמרתי אומר לקחת אותה לגיחה קטנה אל הים.. 

וידוי קטן

לא לקחתי מצלמה...

אמרתי לעצמי שלפעמים אני צריך פשוט להקדיש זמן לקטנה הזו, להיות איתה, לחוות איתה.. ואז אביטל אמרה לי: "למה לא הבאת מצלמה לתעד את הרגעים הראשונים שלה בים?"

חייב לציין שהרגשתי בושה שלא חשבתי על זה קודם. עשיתי פרסה וחזרתי הביתה לקחת את המצלמה..

המחשבה שלכולנו הייתה פעם ראשונה כרסמה בי מעט.. פעם ראשונה שראינו משהו, פעם ראשונה שנגענו במשהו, פעם ראשונה שטעמנו מאכל מסויים, פעם ראשונה ששתינו קוקה קולה, פעם ראשונה שהוספנו לקולה קרח ולימון.. (טוב, אני מכור. כבר אמרתי?)

לי אין תיעוד לרגעים האלה ואני גם לא זוכר אותם.. כך כל הדרך אני חושב שאני הולך רק לצלם אותה ולתעד את הפעם הראשונה ואני בטוח שכאשר היא תבין קצת את משמעות הדבר זה יהיה לה לעונג.

הגענו

ההגעה לשם הייתה מלווה אצלה בהתלהבות המהולה בחששות. פעם ראשונה, ים גדול, היא עדיין לא מבינה מה זה.. רואה, בוחנת, מנסה להבין.. 

על מנת לשמור על "דיסטנס" ביני לבינה, השתמשתי בעדשת 70-200 שנותנת לי אפשרות לצלם מרחוק כמו בלש.. מה שנותן לתמונות את תחושת ה"הצצה". בנוסף, שימו לב שקיבלנו סוג של שקט בתמונות מכיוון שהנושא בלבד נמצא בפוקוס וכל השאר מחוצה לו.. דבר הנותן לנו להתמקד בנושא ללא הפרעות שווא. חשוב מאוד לשמור על השקט של התמונה בצילומים מהסוג הזה וגם לא למשוך יותר מדי תשומת לב כי המטרה שלנו היא לצלם מבלי שהילדה תשים לב לכך.. כך אנו ניצור וננצור עבורה את הזיכרון המתוק הזה ולא משהו מבוים. 
כמו כן, חשוב לציין שהשתמשתי כאן בתאורה טבעית בלבד ללא כלי עזר נוספים. זאת על מנת לשמור רגע אמיתי ככל הניתן.

לא עבר זמן רב ואלינור התרגלה למקום החדש עד שלא רצתה לעזוב אותו.. 

זו הייתה הפעם הראשונה שלה.. 
הפעם הראשונה שלנו.. 

אז החופש נגמר וחוזרים לעשייה (שגרה זה לא משהו שמדבר אליי).
מבחינתי, השנה שלי התחילה היום 
אז אני מאחל לכם שנה נפלאה, שנה של עשייה מרובה,
שנה של שאיפות חדשות, מעשים, הצלחות..
מאחל לכם להגשים כל רעיון שעולה לכם לראש.. 
ואל תשכחו לתעד כי אין שני לזמן ואם קיימת האפשרות לשמור אותו אז נצלו את זה!

בטוב,
תומר אלמקייס.

האזינו.. כשמוזיקה וצילום נפגשים ! ! !

כשציוץ ציפור באוזן לא נוגע

כשריח הדרים לא מפצח את הלב

כשגינה ופרח לא מספרים לך סיפור

בחוץ יש שמש ואתה לבד

עכשיו אתה שומר עלי

כשאין משמעות לטעם של אוכל

מתנגנת לה בשקט תחושה של סוף

אז מגיע חיבוק של הילדים

ונראה שחזרת אתה לא לבד

עכשיו אתה שומר עלי

"שומר עליי" / תומר צימרמן. 
---------------------------------------------------------------

היי..

אז שוב אנו נפגשים. 
לא לחינם התחלתי את הפוסט במילות שיר שנגע בי כל כך.
הפעם אני רוצה לשתף אתכם בפרוייקט מוסיקלי שעשיתי לאחרונה..

לא מכבר חברתי לזמר בשם תומר צימרמן (מיותר לבקש לייק, נכון?)  ויצרתי עבורו תמונות לרגל הוצאת הדיסק הראשון שלו.
כשפגשתי את תומר לראשונה הוא סיפר לי על החזון שלו ועל האמנות שלו. מה שאומר שהדבר הראשון שהייתי צריך לעשות הוא להאזין למוזיקה שהוא יוצר ובכך להיכנס לתוך העולם שלו, להבין אותו ובעזרת כל אלו ליצור את התצלומים האפקטיביים עבורו. 
אז האזנתי למוזיקה הנעימה, למילים החמות שיוצאות מתוך הלב והנשמה ונכנסות עמוק אל תוך הלב והנשמה.. 
זו מוזיקה עדינה שאני נורא מתחבר אליה, לכן גם כל כך התחברתי לפרוייקט הזה ונשאבתי לתוכו..
לאחר שהאזנתי למוזיקה, התחלנו -אני ותומר- לגבש רעיון לצילומים.. 
תומר רצה נורא להדגיש את הגעגועים לאביו ולכן חשב ליצור תמונה שתראה את זה.. מה גם שהסינגל הראשון "שומר עליי" מוקדש לאביו..
כאן הוא נבר באוסף הדיסקים שלו ומצא -כהשראה- תמונה של להקת הפינק פלויד שנורא התחבר אליה.. 

מיד התחלנו לצייר בראש את התמונה שלנו כאשר הנושא המרכזי שלנו היה "געגועים לאבא" בתוספת "זיכרונות מתוקים משכונת ילדותי".. הרעיון היה שהאבא מופיע בתמונה כדמות מלאכית/דמיונית.
לשם כך היינו צריכים מלבד תומר, דוגמן נוסף שיגלם את דמות האב. לצורך העניין השתמשנו באח הגדול של תומר.. 

נפגשנו בשכונת ילדותם "מעוז אביב" אשר בצפון תל אביב והתחלנו לצלם.. 
הנה התוצאה: 

בסוף היום, כאשר הגענו לתוצאה שרצינו התחלתי לקפל את הציוד ואז חשבתי לעצמי שמלבד תמונת השער לדיסק צריך גם תמונה לצד האחורי שלו, כזו שתספר את הסיפור של תומר כאמן יוצר..
כאן יהיה מעניין יותר לצלם את תומר לבד עם החיבור למוזיקה ולרגש..
אז הלכנו לחצר האחורית של הבית הישן שלו...
שם, תחת עץ רענן, בין כל העשבייה המעוז-אביבית הוספנו עוד כמה קליקים מעניינים. 
הנה:

האחרונה כיכבה השבוע בכתבה שעשו על תומר בנענע 10.. 
שם דיברו על תומר כאמן ועל הכניסה שלו לעולם המוזיקה ולכן תמונה זו התאימה יותר.. 
את הכתבה תוכלו לקרוא כאן ויחד איתה להאזין לסינגל הנפלא "שומר עליי". 
מומלץ להאזין לשיר בעיניים עצומות ולהתחבר אליו ללא הסחות דעת.. 

בהזדמנות זו אני אודה על כך שניתנה לי הזכות לעבוד עם תומר ולהכיר בו כאמן.
בוודאי שעוד נשמע עליו בהמשך..

מקווה שנהניתם גם אתם מהקריאה ומהאזנה
ועד הפעם הבאה בה נפגש שוב, 
היו יצירתיים.

בטוב,
תומר אלמקייס.