יום חמישי, 19 ביולי 2012

צילום פורטרט תדמיתי..

בוקר טוב..
היום אני רוצה לחפור קצת בנושא חשוב מאד שמרבית בעלי העסקים נוהגים לזלזל בו במקצת..
בדקות הראשונות להיכרותנו עם אדם מסוים אנו נגבש עליו דעה על פי הרושם הראשוני.. דעה זו מתבססת על מאפיינים כגון: מראה, סגנון לבוש, סגנון הליכה, תנועות גוף, קול, בטחון עצמי וכו'..  
הדעה שגיבשנו תשפיע רבות על המשך ההיכרות שלנו שלנו עם אותו אדם.. 
היום, בעידן בו הפייסבוק תפס תאוצה ואתרי האינטרנט עלו על גדותיהם,
בעידן בו פגישות עסקיות נעשות בסקייפ או בכל אמצעי אלקטרוני אחר אנו נחשפים ללקוחות שלנו באמצעות הצילום.  
אנו נחשפים אליהם לראשונה דרך אתר האינטרנט שלנו, דרך הקטלוג המודפס, דרך הבלוג וכמובן דרך הפייסבוק.. מכאן שחשיבותה של התמונה חשובה אף יותר ממפגש אחד על אחד.
חשוב לדעת אילו תמונות אנו נבחר ע"מ שישמשו אותנו לייצוג שלנו.
אינני מדבר כמובן על יופי או גיל...
באמצעות הצילום הלקוח יוכל להבין מי אתם ולענות לעצמו על שאלות כגון: 
איזה מן אדם אתה (אמין, חביב, רגיש, רציני וכו')? האם אתה מספיק מודע לעצמך? האם יש לך בטחון עצמי? וכמובן באיזה תחום אתה עוסק (אמן, איש עסקים, בעל מקצוע וכו'..)? 
כאשר אני מצלם אדם לצילום תדמיתי אני מכיר אותו לפני.. שואל שאלות כגון מיהו ומהו?  איזה מסר הוא רוצה להעביר בתמונות? 
גם כאן אני משתמש באמצעים האלקטרוניים שברשותי.. עושה גוגל, בודק בפייסבוק.. כל זאת ע"מ להכיר את אותו אדם טרם יום הצילום. כך אני אביא אותו לידי ביטוי בצילום.
לצילום כח רב והוא מדבר.. דרך התמונה תוכלו להביט ללקוח שלכם ישירות בעיניים ולהעביר לו את המסר שלכם.
התמונה היא דרך לשדר אמון, בטחון עצמי, להבליט יתרונות ולהעלים חסרונות.. 
כל אדם יכול להיראות שונה ע"י שינוי בלבוש, בתנועות גוף, בלוקיישן, ברקע, בזוית הצילום ובתאורה המאירה אותו.. לכל אדם סגנון צילום, תאורה וזויות צילום המחמיאות לו ותפקידו של הצלם לראות את אלה.
בצילום נוכל ליצור דרמה, מתח, מסתוריות, הומור, רצינות, קלילות ועוד מלא תכונות.. לכן חשוב מאוד לדעת מה אנו רוצים לשדר לצופה.
איפור, תכשיטים וסטיילינג מאוד יעזרו ולכן מאוד חשוב להביא מאפרת מקצועית גם אם יש כאן הוצאה כספית נוספת.
חשוב לדעת כי אתם לא מדגמנים ולכן אל תיראו כאילו אתם הולכים לאירוע. תהיו עצמכם ותיראו כמו שאתם הולכים לפגישה חשובה.

זכרו כי ההוצאה הזו תעזור לכם למתג את עצמכם ולהציג אתכם לפני העולם בצורה הטובה ביותר. 

הנה כמה תמונות שיעזרו לכם להבין את העניין...

אורלי קורמן - צלמת.
אבי רחמילביץ' - מייסד חברת אמיולי.
ירון חדד - מעצב שיער
אורית גאיה מור - פסיכותרפיה גופנית רוחנית
נמרוד לב - זמר
כוכב הילדים "דור דור"
רחל קראוס גולדשטיין - רקליטה ביה"ס לפלמנקו

זהו להיום.. 
מקווה שכתיבת שורות אלו תרמה לכם..

בטוב,
תומר אלמקייס.


יום שני, 9 ביולי 2012

עת ליצור..

"לכל זמן, ועת לכל חפץ, תחת השמים" - אמר קהלת שהיה מלך על ישראל בירושלים..
כך, אתמול מצאתי לעצמי עת ליצור. 
ביום שישי האחרון החלטתי לעזוב הכל וללכת לים לכמה גיחות במים ובירה קרה.. 
כאחד שלא מתחבר לרעש אני תמיד מחפש את האזורים השקטים בחוף.. כאלו שרחוקים מאוד מהחופים המוצהרים.. 
שם אני מוצא את השקט.
כך הגעתי לצוק הזה, עומד, מסתכל על הים ברגוע כשלפתע אני קולט שיש לידי קבר. ללא שם.. 
ככה, על הצוק, מול הים הפתוח, הוא נח על משכבו.. 
האמת שאין לי מושג אם זה אכן קבר אמיתי או מבנה שנועד למטרות אחרות אבל מהרגע שראיתי אותו החלו המחשבות לרוץ בראשי.. אם אכן יש אדם שבחר לחיות את שארית הישרדותו על צוק מול הים - הוא אכן אדם כלבבי. מי לא היה חולם על בית לנצח מול הים הרגוע עם רוח נעימה וריח של חופש באויר? 
מי לא היה רוצה להתחבר לטבע ולהשקיף אל החופש גם מהעולם האחר במקום להיות בבית קברות מלא עצב? מי לא היה רוצה שביתו הנצחי יהיה אנונימי? (טוב, אולי זה רק אני) מי שצריך לדעת - כבר ידע.
לאורך כל השבת אני מדמיין את הסיפור של אותו הקבר ולא מפסיק להעלות רעיונות איך אני הולך לצלם את הסיפור הזה.. אז אתמול לעת ערב הזנחתי כל מחשבה על עבודה והלכתי לים כדי ליצור.. ליצור את הסיפור הזה שכל כך קסם לי וכל כך התחברתי אליו. 
אולי סיפור דמיוני אבל הדמיון תורם המון לאנשי האמנות.. 
לתמונה קראתי "עת לחיות ועת למות".. כי אם עד עכשיו בניתי לעצמי מחשבות על איך שאני רוצה לחיות - עכשיו צצו להן מחשבות על איך אני רוצה למות. ככה, בשקט, עם רוח חרישית וריח של חופש.. 
לאלו מכם התוהים.. לא, אני לא מתכנן את זה בקרוב אך מתישהו זה יגיע וכשזה יגיע - חשוב שזה יהיה מעניין.
הנה היא לפניכם (מומלץ ללחוץ על התמונה לצפייה נוחה יותר).
עת לחיות ועת למות. צילום: תומר אלמקייס
בתחילה חשבתי ליצור תמונת HDR אבל מהר מאוד ירדה לי המחשבה הזו מהראש.. לא תמיד HDR תורם לתמונה.. 
אז חשבתי לתת חשיפה נפרדת לים בשעת הקסם ואת הקבר להאיר בנפרד עם תאורה מלאכותית.
שעת הקסם -לאלו מכם שלא יודעים- זה 10 דקות לאחר השקיעה ו-10 דקות לפני הזריחה.. זה אור קסום ללא שמש כלל.
כדי ליצור חשיפה ארוכה הייתי צריך לחכות שהחושך ירד מעט. 
וכך היה.. 
חשיפה ארוכה של 30 שניות היא זו שגרמה למים להיראות כך.. פלאש חשוף עם ג'ל כתום עליו מאיר את הקבר מימין ופלאש חשוף נוסף ללא ג'ל מאיר מצד שמאל.. מה שגרם לקבר להתעצם ולקבל משמעות אחרת אל מול הנוף הזה. 
כמובן שהתמונה נכנסה ללייטרום ופוטושופ כדי לקבל מספר חיזוקים. 
זהו, בעקרון.. חשוב לעצור לפעמים ממירוץ החיים וליצור לשם האמנות ולא תמיד לשם העבודה. 
אני מקווה שראיתם פוסט זה כמעניין.. בכל מקרה, אני חושב שאת חיי הנצחיים ארצה לחיות כמו בתמונה.. ואולי בגלל זה כל כך רציתי לצלם אותה? יכול להיות... 

להתראות.

בטוב,
תומר אלמקייס.