לדעת לצלם (או להבין את הצילום)...

שלום לכולם!

אפתח את הפוסט במשפט שלימד אותי רבות אודות החיים בכלל והעיסוק שלי בפרט.

"אם תוכל להבין את זה, תוכל לבצע את זה"  (נפוליון היל). 

אדבר זאת על תחום הצילום בלבד. אלו מכם שאינם צלמים - תוכלו לקשר זאת לעיסוקכם שלכם.

לא מעטים המקרים בהם פגשתי אנשים אשר עוסקים בצילום כמקצוע אך אינם מבינים באמת מה קורה אי שם בפנים בתוך הקופסא השחורה הזו.. אינם מבינים באמת את הכח הרב שיש לצילום. הפסיכולוגיה, הרגש, העוצמות.. רק החווה אותם יוכל להבין על מה אני מדבר.. אנסה במעט לגרום לכם לחוות זאת יחד איתי.. 

ראשית אתחיל מהפעולה הראשונית - הרישום באור. 

לא לחינם קרא ויליאם הנרי פוקס טלבוט למצלמה בשם "עפרון הטבע". בעזרת המצלמה יש לנו את היכולות לצייר באמצעות האור ולקבע זאת לנצח ע"י רכיב רגיש לאור כגון סרט צילום או חיישן דיגיטלי.

אם נבין את כוחו של האור, השפעותיו על חומרים שונים כגון: חול, מתכת, זכוכית, זהב, כסף, עץ, בני אדם וכו' וקיבועו על סרט הצילום או החיישן.. 

אם בשעת הצילום נדמיין את כל התהליך בראש, מתחילתו ועד סופו.. ממקור האור שמכוון לאובייקט, קרני האור הפוגעים בו ונכנסים ישירות אל תוך העדשה, עוברים דרך הצמצם, ממשיכים אל הסגר ומשם לקיבוע הסופי.. 

אם נדמיין את כל אלו בעת מעשה אנו "נחיה" את הצילום וזה מיד ישפיע פסיכולוגית על התמונה הסופית שלנו.

אני לא באתי להסביר איך עובדת המצלמה כי לא לשם כך נכתב בלוג זה.. 

אני רוצה להמחיש לכם מה קורה שעה שאני לוחץ על המחשף. כל התהליך הזה עובר לי בראש. מההרגל זה כבר נעשה אונליין עם הצילום עצמו.. 

כאשר אני רואה או יוצר תאורה מסוימת אני ממש יכול לראות בדמיוני את קרני האור הפוגעים ב"פריים שלי" ועוברים את כל התהליך הזה שנקרא "צילום".

מלבד עניין האור, חשוב לצלם להבין את האופטיקה המינימאלית של העדשות ע"מ שיוכל לדעת בדיוק מירבי את הנקודות הטובות יותר והטובות פחות בעדשות שלו. 

צילום בו ראיתי בסלע מעין כדור הארץ ובעזרת רישום נכון באור
יצרתי מראה של תהו ובהו.
"סוף העולם" 

כדי להמחיש זאת לתלמידים שלי, הגעתי ביום שישי האחרון לשיעור מצויד במצלמת SLR ישנה. 

פרקתי אותה מהעדשה והראיתי להם מוחשית מה זה כל חלק ומה תפקידו תוך כדי פתיחה וסגירת הצמצם, הורדה והעלאה של מהירות התריס, המראה וכו'.. אני חושב שכך הם הבינו בצורה הברורה ביותר את תפקידם של אלו וכיצד אנו יכולים לשלוט שליטה מלאה בציוד שלנו. העניין נכנס להם, אם ירצו או לא, לתת מודע ובכל פעם שיצלמו, תהיה להם בראש התמונה של הצמצם והסגר והם יבינו הרבה יותר טוב את משמעות הצילום. 

באשר לרגש שבצילום 
אותו כל אחד חווה בצורה שונה מן האחר.

אני יכול לציין שתהליך הלמידה שלי בצילום עשה ועוד עושה לי מן ריפוי נפשי, שינה את חיי מקצה לקצה (המכירים אותי יעידו עליי).. 

כשאני מצלם אני רואה איך זה משפיע על האחר.. על המצולם, על העסק, על הצופים בתמונה וכמובן עליי.. 

כאן אני מקבל את הסיפוק שלי!

כאשר אני מלמד תלמיד ליצור באמצעות המצלמה אני חווה יחד איתו את השינויים שעוברים בו, אני לומד אותו וכך אני מרוויח רווח כפול. 

המתנה הכי טובה שאוכל אי פעם לתת לביתי זו העוצמה שקיימת בשבילי בתמונה זו.
צילום עצמי. 

בשורה התחתונה... 

אין זה משנה אם אתה צלם, נגר, פסל, צייר וכו'.. 

תבין את החומרים שבהם אתה נוגע.. תלמד אותם, תנסה לחשוב כמוהם ובכך תיצור לך עבודה מדוייקת יותר, אומנותית יותר ובעלת רגש ענק שיישאר לנצח!

עד הפעם הבאה בה ניפגש כאן שוב, 

השארו יצירתיים.

בטוב,

תומר אלמקייס.

שולחן אור - עשה זאת בעצמך!

לאחרונה הגיעו אליי לקוחות חדשים.. חברה בשם "Lavender" המייצרת מוצרים מדהימים של קוסמטיקה טבעית ואקולוגית. 

בתחילה עליי לצלם להם מס' מוצרים בהם הדרישה הייתה רקע לבן. לא אפור, לא אפרפר.. לבן! בשפת הצלמים - שרוף.

כולנו יודעים כמה קשה להוציא רקע לבן שרוף כאשר יושב עליו מוצר (מבלי שיישרף גם הוא). לצורך העניין אצטרך שולחן אור ובכך לשלוט בתאורת הרקע בנפרד..

האמת - מצרך חובה בכל סטודיו לצילום רק שעד היום לא נצרכתי בו.

לשם כך עמדו בפניי מס' אפשרויות.. 

1. להכנס ל"זאפ", "יד 2", "פוטופריק", "ארליך", "יוגנד" ועוד כהנה וכהנה ופשוט להזמין במחיר של עדשת 50 מ"מ 1.8, לחכות יומיים וזה יהיה אצלי בפתח הבית עם שליח.

2. להתקשר לחבר, להשאיל לצורך הצילומים ולהחזיר בסיומם. 

3. להכין בעצמך שולחן אור ממוצרים ביתיים בסיסיים ולהגיע לתוצאות זהות במינימום הוצאות ומקסימים רווחים. 

ציוד בעיניי הוא כלי עזר בלבד.. אנו יכולים להגיע לאותם תוצאות אם נשתמש בציוד זול או יקר.. ההבדל הוא במראית העין ונוחות משתמש.. לעתים, אם נשקיע מעט, נגיע גם לנוחות משתמש ואם נכיר את הציוד שלנו טוב ונדע להתמודד עם הבעיות שהוא מייצר אז נפיק גם תוצאות איכותיות.

כמובן שאני מיד בחרתי באפשרות השלישית.. התחלתי לחשוב מה יכול לשמש אותי כשולחן אור.. האופציה הראשונה היא שולחן ממשי.. לפרק את הפלטה למעלה ובמקום זה לשים משטח שקוף/חלבי.

לא רעיון טוב. לפעמים אני צריך להתנייד עם הציוד ולהתנייד עם שולחן בפיאט פונטו 98 כשכיסא הבטיחות של הילדה מאחורה זה לא כיף בכלל. 

אופציה ב' (ותודו שזה אחלה רעיון) - לקנות מנגל חד פעמי (כאלו שמוכרים בתחנות דלק) ולהשתמש בו. הוא קטן ונייד, כסוף מבפנים ויש לו רגליים. מה שנשאר - מקום לפלאש ומשטח שקוף/חלבי. 

אוקיי - עכשיו אצטרך למצוא אחד כזה שיהיה בגודל שיתאים לי לצילומים. אם כבר אני קונה אני אקנה מוצר שישמש אותי לאורך זמן.

עד שאמצא אחד כזה אני צריך פתרון מיידי.. ואז אני נזכר באוסף הקרטונים שלי.. כאחד שמתחדש מדי פעם במוצרים חדשים אני שומר לתקופה מסויימת (כל החיים בערך) -בהמלצת ישראלים הדוקים- את האריזות של המוצרים.. וכך מצאתי את האריזה של הלפטופ שלי שמספיק קשה ושימושית לצורך העניין.

המצטרכים:

1. אריזה כלשהי. אני בחרתי באריזת המחשב - כאמור.

2. נייר דבק.

3. נייר כסף.

4. סכין לחיתוך. 

יוצאים לדרך

חותכים את החלק העליון של הקרטון.. מצפים בנייר כסף מבפנים (בשביל הריפלקשיין).

עושים חור בצד בשביל להכניס פלאש ובעקרון סיימנו.. 

מניחים על שולחן, מניחים עליו משטח חלבי או שקוף ויש לנו שולחן אור נחמד מאוד! 

























הנה תמונה כללית של הסט: 

מהתוצאה אתם יכולים להתרשם בראש העמוד.. אשמח כמובן לתגובות, הערות והארות.. 
מקווה שהפקתם תועלת גם מפוסט זה.


בטוב,
תומר אלמקייס.