קרן האור שלי.. (מחשבות והגיגים על צילום ילדים)

התמזל מזלי ויש לי ילדה יפהפייה שלא פעם שימשה לי מודל לצילומים..

הנה השבוע קיבלתי חשק עז לצלם אותה ובעזרתה ליצור עוד כמה יצירות שמאגר העבודות שלי לא יוכל להמשיך את דרכו בלעדיהן.. 

מה שאני אוהב בצילום תינוקות הוא האתגר שיש שם.. התינוק לא יודע שמצלמים אותו. עומד מולו אדם שמחזיק מפלצת ביד והוא לא מבין מה רוצים ממנו.. הוא משתולל, משחק, בוכה, עושה פרצופים ואת כל אלו אני חייב לתפוס במאית שנייה, שאם לא כן התמונה התפספסה.. מעבר לכך יש את הזויות הלא כ"כ שגרתיות.. שכיבה על הרצפה בעיקר וזויות שונות של האור כדי שכל זוית תאורה תיצור תמונה באוירה שונה.. 

אז יצאנו לדרך - אני, אלינור והאור.. 
!על הרצפה

היא עושה פעלולים ואני מאחורי המצלמה מתעד את האירועים של העוללית הקטנה..
בחרתי בשחור לבן כי קודם כל אני מת על זה! וקיימות סיבות רבות לכך.. 
"אם תצלם בצבעוני תראה את צבע בגדיהם, אם תצלם בשחור לבן תראה את צבע נשמתם." - אומר משפט ידוע. 
בשחור לבן אנו יוצרים את האוירה באמצעות השימוש באור ואין זה משנה אילו צבעים יש בתמונה, מהי טמפרטורת האור וכדו'.. בצילום שחור לבן אנו פשוט רואים את האור ואת כל הקונטראסטים ושום דבר לא יפריע לעין שלנו לראות אותם.

מעבר לכך - יש תמונות שפשוט לא יכולות להיות צבעוניות. נקודה.  ואם מדובר בסדרה של תמונות אז אין טעם לערבב בין שחור לבן לצבעוני. 
את התאורה -אם שאלתם-  יצרתי באמצעות פלאש שישב על המצלמה ובכל תמונה הוקפץ מקיר אחר וזאת בהתאם לתזוזתה של אלינור. 
לצורך העיבוד נעזרתי בלייטרום שהיא חלק בלתי נפרד 
מציוד הצילום שלי..


אז הנה לכם כמה תמונות שימחישו לכם את זמן האיכות המשולש שלי.. 
מקווה שתפיקו תועלת מפוסט זה ועד הפעם הבאה שניפגש, הישארו יצירתיים!


בטוב, 
תומר אלמקייס.