החופש היה בעיצומו והחלטתי להכיר לאלינור את הים..
המקום הזה שמרגיע אותי, שנותן לי המון השראה, שמכניס אותי למצבים שאלמלא הוא לא יכולתי לעשות..
כל כך חסר היום החיבור לטבע ולפשטות ובים אני מוצא את זה. האנרגיות והוויטמינים שהים מחלק לנו באוויר תורמים לי רבות. אלינור טרם הכירה את הים וגמרתי אומר לקחת אותה לגיחה קטנה אל הים..
וידוי קטן
לא לקחתי מצלמה...
אמרתי לעצמי שלפעמים אני צריך פשוט להקדיש זמן לקטנה הזו, להיות איתה, לחוות איתה.. ואז אביטל אמרה לי: "למה לא הבאת מצלמה לתעד את הרגעים הראשונים שלה בים?"
חייב לציין שהרגשתי בושה שלא חשבתי על זה קודם. עשיתי פרסה וחזרתי הביתה לקחת את המצלמה..
המחשבה שלכולנו הייתה פעם ראשונה כרסמה בי מעט.. פעם ראשונה שראינו משהו, פעם ראשונה שנגענו במשהו, פעם ראשונה שטעמנו מאכל מסויים, פעם ראשונה ששתינו קוקה קולה, פעם ראשונה שהוספנו לקולה קרח ולימון.. (טוב, אני מכור. כבר אמרתי?)
לי אין תיעוד לרגעים האלה ואני גם לא זוכר אותם.. כך כל הדרך אני חושב שאני הולך רק לצלם אותה ולתעד את הפעם הראשונה ואני בטוח שכאשר היא תבין קצת את משמעות הדבר זה יהיה לה לעונג.הגענו
ההגעה לשם הייתה מלווה אצלה בהתלהבות המהולה בחששות. פעם ראשונה, ים גדול, היא עדיין לא מבינה מה זה.. רואה, בוחנת, מנסה להבין..כמו כן, חשוב לציין שהשתמשתי כאן בתאורה טבעית בלבד ללא כלי עזר נוספים. זאת על מנת לשמור רגע אמיתי ככל הניתן.
לא עבר זמן רב ואלינור התרגלה למקום החדש עד שלא רצתה לעזוב אותו..
זו הייתה הפעם הראשונה שלה..
הפעם הראשונה שלנו..
אז החופש נגמר וחוזרים לעשייה (שגרה זה לא משהו שמדבר אליי).
מבחינתי, השנה שלי התחילה היום
אז אני מאחל לכם שנה נפלאה, שנה של עשייה מרובה,
שנה של שאיפות חדשות, מעשים, הצלחות..
מאחל לכם להגשים כל רעיון שעולה לכם לראש..
ואל תשכחו לתעד כי אין שני לזמן ואם קיימת האפשרות לשמור אותו אז נצלו את זה!
בטוב,
תומר אלמקייס.
