שיעור בקומפוזיציה

שלום לכם.

כאשר מדברים על קומפוזיציה - מדברים על צורות, קווים, הולכת עין, יחסי גובה, יחסי גודל, יחסי גומלין, זווית צילום, שימוש נכון בעדשה, החלטה על בחירה בש/ל או צבע ובעצם כל מה שיש לנו בתמונה עד הפרטים הקטנים...

העבודה בקומפוזיציה היא בעיקר ברגש מכיוון שרק עין אחת יכולה להביט דרך העדשה וכאן אף מורה לא יכול לעזור... כדי להסביר לתלמידים שלי מהי קומפוזיציה וכמה היא משנה את המסר של התמונה הראיתי להם עבודות עם קומפוזיציות מעניינות ושאלתי אותם מה הם מרגישים כאשר הם מביטים בתמונות.. וכאן הבנתי משהו חשוב. כאשר אתה תחקור את היצירה לעומק אתה תלמד ממנה ומהאמן היוצר אותה כל כך הרבה עד ששווה יהיה לך לתלות אותה בסלון ולומר לה שלום בכל בוקר.. כך היה ותשובותיהם של התלמידים היו: "עצבות", "שמחה", "בדידות" ועוד.. 

בנוסף, קורה לכולנו שאנו מצלמים נושא ומוציאים אותו מהקשרו הטבעי על מנת להעביר מסר מסוים, אחר.. אז הראיתי להם מספר תמונות כאלה והדמיון לא אחר להגיע.. "חלל", "כדור הארץ", "ערפל", "חלום בלהות" ועוד..

הבנתי שנגעתי להם ברגש ואם הם הבינו את זה אז הם הולכים להפציץ אינטואיטיבית בקומפוזיציות.. כמובן מבלי לדעת בכלל..

המטרה: לאחר שיוציאו קומפוזיציה מגניבה בעזרת תת המודע הם ילמדו ממנה להוציא קומפוזיציה טובה ובעלת רגש רב במחשבה תחילה.. 

נשלחו התלמידים לצילום מעשי בשטח הקיבוץ הצמוד לבית הספר ע"מ לתרגל את הקומפוזיציה.. מדי פעם אני מעיף מבט לעבר התמונות, נותן טיפ, ממשיך הלאה... 
כבר נאמר שמי שרוצה - ישיג.. 

תלמיד אחד -מוכשר מאוד ובעל רגש רב- רצה לצלם אותי. הוא טיפס על מתקן שעשועים וכיוון אותי היכן לעמוד ולאן להסתכל... 

קליק.

שיעור בקומפוזיציה. צילום: רז דוידסקו.

אין לי הרבה תמונות טובות שיכולות לייצג אותי ולהעביר מסר חד וכעת נוספה לי אחת כזו למאגר.. 

באשר לחקר התמונה

מצולם מלמעלה, מס' קוים מוליכים, קו חוצה את התמונה במרכז, מבט חודר שלי למצלמה מלמטה, עיגולי אור ברקע - שהוא למעשה האדמה, בחירה בש/ל... 

עזרתי לכם קצת בניתוח הקומפוזיציה.. עכשיו אני רוצה לדעת אילו אסוציאציות חולפות לנגד עיניכם כאשר אתם מביטים בתמונה.

האם במבט יש עצב? שלווה? מחשבות?...

האם הצלם סיפר כאן על המצולם או שהוא רק נעזר בו כדי להציג את מלאכתו ולספר אודות עצמו דרך אדם אחר?... 

תשובותיכם יתקבלו כאן בברכה ותלמד רבות אותי, אתכם ואותם.. 

בטוב,

תומר אלמקייס.