לדעת לצלם (או להבין את הצילום)...

שלום לכולם!

אפתח את הפוסט במשפט שלימד אותי רבות אודות החיים בכלל והעיסוק שלי בפרט.

"אם תוכל להבין את זה, תוכל לבצע את זה"  (נפוליון היל). 

אדבר זאת על תחום הצילום בלבד. אלו מכם שאינם צלמים - תוכלו לקשר זאת לעיסוקכם שלכם.

לא מעטים המקרים בהם פגשתי אנשים אשר עוסקים בצילום כמקצוע אך אינם מבינים באמת מה קורה אי שם בפנים בתוך הקופסא השחורה הזו.. אינם מבינים באמת את הכח הרב שיש לצילום. הפסיכולוגיה, הרגש, העוצמות.. רק החווה אותם יוכל להבין על מה אני מדבר.. אנסה במעט לגרום לכם לחוות זאת יחד איתי.. 

ראשית אתחיל מהפעולה הראשונית - הרישום באור. 

לא לחינם קרא ויליאם הנרי פוקס טלבוט למצלמה בשם "עפרון הטבע". בעזרת המצלמה יש לנו את היכולות לצייר באמצעות האור ולקבע זאת לנצח ע"י רכיב רגיש לאור כגון סרט צילום או חיישן דיגיטלי.

אם נבין את כוחו של האור, השפעותיו על חומרים שונים כגון: חול, מתכת, זכוכית, זהב, כסף, עץ, בני אדם וכו' וקיבועו על סרט הצילום או החיישן.. 

אם בשעת הצילום נדמיין את כל התהליך בראש, מתחילתו ועד סופו.. ממקור האור שמכוון לאובייקט, קרני האור הפוגעים בו ונכנסים ישירות אל תוך העדשה, עוברים דרך הצמצם, ממשיכים אל הסגר ומשם לקיבוע הסופי.. 

אם נדמיין את כל אלו בעת מעשה אנו "נחיה" את הצילום וזה מיד ישפיע פסיכולוגית על התמונה הסופית שלנו.

אני לא באתי להסביר איך עובדת המצלמה כי לא לשם כך נכתב בלוג זה.. 

אני רוצה להמחיש לכם מה קורה שעה שאני לוחץ על המחשף. כל התהליך הזה עובר לי בראש. מההרגל זה כבר נעשה אונליין עם הצילום עצמו.. 

כאשר אני רואה או יוצר תאורה מסוימת אני ממש יכול לראות בדמיוני את קרני האור הפוגעים ב"פריים שלי" ועוברים את כל התהליך הזה שנקרא "צילום".

מלבד עניין האור, חשוב לצלם להבין את האופטיקה המינימאלית של העדשות ע"מ שיוכל לדעת בדיוק מירבי את הנקודות הטובות יותר והטובות פחות בעדשות שלו. 

צילום בו ראיתי בסלע מעין כדור הארץ ובעזרת רישום נכון באור
יצרתי מראה של תהו ובהו.
"סוף העולם" 

כדי להמחיש זאת לתלמידים שלי, הגעתי ביום שישי האחרון לשיעור מצויד במצלמת SLR ישנה. 

פרקתי אותה מהעדשה והראיתי להם מוחשית מה זה כל חלק ומה תפקידו תוך כדי פתיחה וסגירת הצמצם, הורדה והעלאה של מהירות התריס, המראה וכו'.. אני חושב שכך הם הבינו בצורה הברורה ביותר את תפקידם של אלו וכיצד אנו יכולים לשלוט שליטה מלאה בציוד שלנו. העניין נכנס להם, אם ירצו או לא, לתת מודע ובכל פעם שיצלמו, תהיה להם בראש התמונה של הצמצם והסגר והם יבינו הרבה יותר טוב את משמעות הצילום. 

באשר לרגש שבצילום 
אותו כל אחד חווה בצורה שונה מן האחר.

אני יכול לציין שתהליך הלמידה שלי בצילום עשה ועוד עושה לי מן ריפוי נפשי, שינה את חיי מקצה לקצה (המכירים אותי יעידו עליי).. 

כשאני מצלם אני רואה איך זה משפיע על האחר.. על המצולם, על העסק, על הצופים בתמונה וכמובן עליי.. 

כאן אני מקבל את הסיפוק שלי!

כאשר אני מלמד תלמיד ליצור באמצעות המצלמה אני חווה יחד איתו את השינויים שעוברים בו, אני לומד אותו וכך אני מרוויח רווח כפול. 

המתנה הכי טובה שאוכל אי פעם לתת לביתי זו העוצמה שקיימת בשבילי בתמונה זו.
צילום עצמי. 

בשורה התחתונה... 

אין זה משנה אם אתה צלם, נגר, פסל, צייר וכו'.. 

תבין את החומרים שבהם אתה נוגע.. תלמד אותם, תנסה לחשוב כמוהם ובכך תיצור לך עבודה מדוייקת יותר, אומנותית יותר ובעלת רגש ענק שיישאר לנצח!

עד הפעם הבאה בה ניפגש כאן שוב, 

השארו יצירתיים.

בטוב,

תומר אלמקייס.